- BlackWiki

הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן (באורדו: اسلامی جمہوریۂ پاکستان, אִסְלַאמי גָ'מְהוּרִיָאִי פַּאכִּסְתַּאן) היא מדינה בדרום-מרכז אסיה, הגובלת עם איראן, אפגניסטן, סין, הודו והים הערבי. עם יותר מ-160 מיליון תושבים, פקיסטן היא המדינה השישית בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתה, והמדינה המוסלמית השנייה בגודלה. בעבר עיר הבירה של פקיסטן הייתה עיר הנמל קראצ'י, אך היום הבירה היא איסלמבאד.

[עריכה] מקור השם

השם פקיסטן מורכב מראשי התיבות של המחוזות המרכיבים אותה:

הרעיון הוצע על ידי סטודנט בשם צ'ודהארי ראחמט עלי (Choudhary Rahmat Ali), מייסד "התנועה הלאומית הפקיסטנית". בשפת אורדו פירוש המילה פקיסטן הוא ארץ הטוהר. פירוש הסיומת סטן הוא, כבארצות אחרות באזור בעלות סיומת זו (אפגניסטן, קזחסטן וכדומה) - ארצם של.

[עריכה] היסטוריה

עד 1971 פקיסטן הורכבה משני אזורים: פקיסטן המערבית, ממערב להודו ופקיסטן המזרחית, ממזרח להודו שהפרידה בין החלקים. ב-1971 פקיסטן המזרחית התמרדה ובעזרת כוחות הודיים הפכה למדינה עצמאית, הקרויה בנגלדש. אזור קשמיר הוא אזור הנתון במחלוקת בין הודו לפקיסטן עוד מתקופת הכרזת העצמאות של שתי המדינות. כמעט מיד לאחר הכרזת העצמאות פתחו פקיסטן והודו במלחמה על קשמיר, ולאחר מכן נלחמו עליו שוב ב-1965 וב-1971. על אף שפקיסטן הפסידה ברוב הקרבות, גורל האזור טרם הוכרע. מצב זה גורם לאי יציבות מתמדת בין הודו לפקיסטן. בשנות ה-2000 נעשו מספר נסיונות ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.

ההיסטוריה הפוליטית של פקיסטן מתחלקת בין תקופות של רודנות צבאית לבין משטרים דמוקרטיים אזרחיים. אף על פי שפקיסטן הפסיקה להיות דומיניון ב-23 במרץ 1956, עם כינון חוקה והכרזת המדינה כרפובליקה אסלאמית, הצבא השתלט על המדינה ב-1958 ושלט בה במשך 10 שנים. השלטון האזרחי חזר לאחר מלחמת הודו פקיסטן (1971), אבל הופסק בסוף שנות ה-70 עם הוצאתו להורג של זולפיקר עלי בהוטו (Zulfiqar Ali Bhutto), שהורשע ברצח יריב פוליטי, בפסק דין שנוי במחלוקת של בית המשפט העליון של פקיסטן.

בשנות השמונים קיבלה פקיסטן עזרה רבה מארצות הברית וקלטה מיליוני פליטים אפגניים (בעיקר פשטונים) שברחו מאפגניסטן עקב הפלישה הסובייטית אליה. מספר עצום של פליטים (הגבוה ביותר בעולם) גרם לזעזוע קשה בפקיסטן. השפעת האסלאם העמיקה בזמן שלטונו של הדיקטטור גנרל מוחמד זיאה אל-חאק (Muhammad Zia ul-Haq). הוא הרחיב גם את מאגר הנשק הלא קונבנציונלי של מדינתו. הגנרל נהרג בהתפוצצות מטוס שבו טס בשנת 1988 ופקיסטן חזרה למשטר דמוקרטי.

המשטר הדמוקרטי החזיק מעמד 10 שנים על ידי שני נשיאים: בנאזיר בהוטו (Benazir Bhutto) ונוואז שריף (Nawaz Sharif), שניהם נבחרו פעמיים. שניהם הואשמו בשחיתות רבה. הצמיחה הכלכלית התמתנה לקראת סוף שנות ה-90. הגורמים הנוספים למשבר הכלכלי היו המשבר הכלכלי שפקד את אסיה והסנקציות שהוטלו על פקיסטן לאחר ניסויי הנשק הגרעיני בשנת 1998. הניסוי הפקיסטני היה התגובה לניסוי הודי דומה. שנה לאחר מכן העימות בקשמיר איים לסחוף את המדינה למלחמה נוספת עם הודו.

בבחירות של 1997 חזר נוואז שריף להנהיג את המדינה, תוך שהוא נהנה מרוב מוחלט בפרלמנט. הוא התכוון לשנות את החוקה, על מנת לבטל חלק מההגבלות שחלו על הרשות המבצעת. השחיתות הגוברת בממשל והתנהגותו הרודנית של הנשיא גרמה להפיכה צבאית נוספת, הפעם תחת הנהגתו של פרבז מושארף, השליט הנוכחי של פקיסטן.

מושרף החל בצעדים לדמוקרטיזציה, תוך כדי שהוא מוותר על תפקידו כרמטכ"ל, אך זה היה ויתור סמלי בלבד, והוא המשיך לשלוט על הכוחות המזוינים של פקיסטן. שלטונו היה נתון לאיום מצד פונדמנטליסטים אסלאמים בגלל תמיכתו בארצות הברית בפלישה לאפגניסטן לאחר פיגועי 11 בספטמבר, שניסו להתנקש בחייו מספר פעמים.

בדצמבר 2007 נרצחה מנהיגת מפלגת האופזיציה בנזיר בהוטו במהלך פיגוע התאבדות בתום עצרת תמיכה בה. בעקבות הרצחה של בהוטו פרצו מהומות ברחבי פקיסטן על ידי תומכיה של בהוטו, שהאשימו את הנשיא מושארף במותה. בנה בן ה-19, בילוואל ובעלה אסיף עלי זרדרי מונו לראשיה החדשים של המפלגה.

בבחירות של 2008 ניצחה מפלגת האופוזיציה של בנזיר בוטו המנוחה וכוחו הפוליטי של מושרף נחלש משמעותית .הקואליציה השלטת החלה בצעדים לסילוקו מהשלטון עד שבאוגוסט 2008 הודיע מושרף בנאום מיוחד לאומה על כוונתו להתפטר מתפקידו. יושב ראש הסנאט משמש כנשיא בפועל, עד לבחירתו של נשיא חדש בתוך 30 יום.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

[עריכה] יחסי פקיסטן עם ישראל

כמדינה מוסלמית, השנייה בגודלה בין מדינות האסלאם, לא התקיימו קשרים דיפלומטיים בינה לבין מדינת ישראל. ואולם, בחודש ספטמבר 2005 חלה התקרבות בין שתי המדינות. שר החוץ הישראלי סילבן שלום נועד ב-1 בספטמבר 2005, בטורקיה, לפגישה רשמית וגלויה עם שר החוץ הפקיסטני והוחלפו הצהרות ידידות והבעות תקווה להידוק הקשרים. ב-14 בספטמבר נפגש ראש ממשלת ישראל אריאל שרון עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף במסדרונות עצרת האו"ם ושני האישים החליפו לחיצת יד. ב-18 בספטמבר נפגש הנשיא מושארף עם מנהיגי הקהילות היהודיות בארצות הברית וכינה את המפגש "אירוע היסטורי". פגישות אלה טרם הבשילו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות.

בהקשר לפגישות אלה הוזכר בעיתונות הישראלית כי בשנות החמישים היו מגעים בלתי רשמיים בין נציגי ישראל לאו"ם לבין מוחמד אסד סגן ראש משלחת פקיסטן לאו"ם, יהודי שהמיר את דתו לאסלאם ויצא בגלוי בהכרזות אנטי ישראליות ובסתר ניהל דיאלוג בלתי רשמי עם המשלחת הישראלית.

[עריכה] כלכלה

פקיסטן מיושבת בצפיפות וסובלת מבעיות פוליטיות ודתיות קשות. העדר השקעות חיצוניות והעימות היקר עם הודו גורמים למיתון. בשנים האחרונות, עם החבירה לארצות הברית במלחמתה נגד הטרור, מצבה הכלכלי השתפר וההשקעות הזרות חזרו למדינה. המטבע בפקיסטן הוא רופיה פקיסטנית.

[עריכה] שלטון מקומי

כיום, פקיסטן מחולקת לארבע פרובינציות, שתי טריטוריות וכן היא מנהלת את החלק הפקיסטני של קשמיר. ארבעת הפרובינציות מחולקות ל-105 מחוזות משנה.

[עריכה] גאוגרפיה

מקור המים העיקרי של פקיסטן הוא נהר האינדוס, שמתחיל בסין וזורם כמעט למלוא אורכה של פקיסטן וחובר לים הערבי בסוף דרכו. ישנם מספר נהרות גדולים נוספים אשר נשפכים לנהר האינדוס וביניהם תעלות ההשקיה. ובנוסף נבנה סכר ענק על נהר ההינדוס, סכר טרבלה הוא תוצאת הסכם שנחתם ב-1960 בין הודו לפקיסטן ואפשר את חלוקת המים בין המדינות, בניית הסכר הושלמה ב-1977 אחרי שהערימו למעלה מ-142 מיליון מטר מעוקב עפר, (ובכך הפך הסכר לסכר העפר הגדול ביותר לזמנו). גודל האגם המאכותי הוא כ-40 קמ"ר. האגם, הנהרות והתעלות הללו יוצרים את מערכת ההשקיה הגדולה בעולם.

האזורים הצפוניים והמערביים של המדינה הם הרריים ובחלק הפקיסטני של קשמיר נמצאת הפסגה השנייה בגובהה בעולם ה-K2. בדרום מזרח, הגבול עם הודו עובר דרך אזורים מדבריים. אזור בלוצ'יסטן, הנמצא במרכז החלק המערבי של המדינה הוא מישורי ומדברי בעיקרו. רובה של פנג'אב וסינד הם פוריים והחקלאות היא אחד מענפי הכלכלה החשובים בחבלים אלו.

האקלים במדינה מתאפיין בחורף קר ובקיץ חם. הטמפרטורות משתנות באורח קיצוני בין האזורים השונים במדינה כך למשל קו החוף לאורך הים הערבי מתאפיין במזג אוויר חם יחסית בעוד שבהרים בצפון יש טמפרטורות קרות. גם מבחינת המשקעים המצב דומה, הגשמים חזקים יותר בצפון מאשר בדרום.

[עריכה] דמוגרפיה

פקיסטן היא המדינה השישית בעולם בגודל אוכלוסייתה. עובדה זו, יחד עם הגידול הטבעי הגבוה של פקיסטן, עלולה לגרום לפיצוץ אוכלוסין במדינה. אם קצב הגידול הטבעי ימשיך ברמתו הנוכחית, בשנת 2050 תהיה פקיסטן המדינה השלישית בגודל אוכלוסייתה בעולם. רוב הפקיסטנים הם מוסלמים סונים, עם מיעוט שיעי גדול למדי. יש מספר מצומצם של מיעוטים שונים, בעיקר נוצרים, הינדים, סיקים ומספר קטן של בודהיסטים.

השפה הרשמית היא אורדו. אנגלית משמשת בתור שפת הממשלה, העסקים הגדולים והאליטה המשכילה. כל האוניברסיטאות במדינה מלמדות באנגלית. אורדו היא יותר שפתם של פשוטי העם. פרט לשפות אלה, כמעט כל הפקיסטנים מדברים שפות נוספות, כגון פאשטו (בעיקר פתאנים), פנג'אבי ועוד.

[עריכה] תרבות

התרבות הפקיסטנית מגוונת מאוד. המקור לרב-תרבותיות נמצא בכיבושים הרבים שעברו על האזור הזה. העמים הכובשים השתנו במהלך השנים וכך תרמו מתרבותם לאזור. בין הכובשים ניתן למנות את: ההונים, פרסים, ערבים, טורקים, מונגולים, אנגלים וכמה עמים נוספים.

למרות היחסים המתוחים עם הודו, הסרטים ההודים פופולריים מאוד בפקיסטן. הקרנת סרטים אלה אסורה על-פי החוק, אך למרות זאת ניתן למצוא רבים מהם בקלות רבה במדינה. תעשיית הקולנוע המקומית נקראת לוליווד (Lollywood), ומייצרת בערך 40 סרטים באורך מלא מדי שנה. המוזיקה גם היא פופולרית מאוד והרוב אוהבים מוזיקה מקומית או מערבית. יש גם ניסיונות לשלב בין השתיים.

הגלובליזציה הגדילה את השפעת המערב על התרבות הפקיסטנית. רשתות מזון מהיר כמו מקדונלד'ס ופיצה האט הקימו סניפים רבים במדינה. בו בזמן קיימות תנועות המתנגדות לגלובליזציה וקוראות לחזרה לערכים הישנים.

פזורה פקיסטנית גדולה חיה בחו"ל, בעיקר בממלכה המאוחדת, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. מספר לא מבוטל של פקיסטנים חי במזרח התיכון. המהגרים משפיעים על פקיסטן בהבאת רעיונות חדשים והשקעות חוץ דולריות.

ענף הספורט החשוב ביותר הוא הקריקט והם אף זכו פעם אחת בגביע בינלאומי בענף זה. הוקי שדה (Field Hockey) נמנה גם הוא עם ענפי הספורט הפופולריים. כדורגל לא מגיע לרמות הפופולריות של המשחקים האלה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים