סיפולוקס

בקבוק סיפולוקס שני ליטר; למטה: המיכל המפורק למילוי, מתקן לדחיסת הגז ובלון גז למילוי

סיפולוקס - בקבוק מתכת להכנה ביתית של מים מוגזים ("סודה") ולהכנת משקאות תוססים. עד להמצאת הסיפולוקס בשנות ה-60 של המאה ה-20 נמכרה "סודה" לצריכה ביתית בבקבוק זכוכית מיוחד, שנקרא סיפון. מילויו של בקבוק זה בסודה נעשה רק בבית חרושת, וצרכן הסודה נאלץ לסחוב בקבוק ריק עשוי זכוכית עבה וכבד למדי, אל המכולת ולהביא ממנה בקבוק מלא. הסיפולוקס יצר מהפכה בתחום זה, באפשרו יצירה של סודה במתקן ביתי. הסיפולוקס דמה בצורתו לסיפון, אך היה עשוי מתכת במקום זכוכית. סט כזה של סיפולוקס כלל את הבקבוק עצמו, וכן אריזה של בלונים קטנים של פחמן דו-חמצני דחוס. הבלונים הגיעו בחבילות של תריסר לאריזה, והוחלפו בחנות לאחר שהתרוקנו.

בקבוק הסיפולוקס היה מורכב משתי יחידות – הבקבוק עצמו, אותו מילאו במים, וה"ראש" – בו הייתה ידית המשחררת החוצה את המים המוגזים אל הכוס, וכן פתח מילוי. כדי לייצר את הסודה, היה צורך להבריג את הבלון אל פתח המילוי, והגז הדחוס עבר מהבלון אל הבקבוק להגזת המים.

את הסיפולוקס הנפוץ העשוי מיכל מתכת כסופה בצורת בקבוק, ייצרו בחברת "סיפולוקס תעשיות בע"מ" מתל אביב, ובמשך שלושה עשורים נחשב חלק בלתי נפרד מהמטבח הביתי בישראל, כמו גם המשקאות המוגזים בהכנה ביתית. בתקופות מסוימות היה הסיפולוקס מתנה נפוצה לזוג צעיר ביום חתונתו, עד כדי כך שזוגות היו מקבלים כמה סטים לחתונה. חברת סיפולוקס סיפקה לצרכן שירות החלפה ותיקונים בכל רחבי הארץ באמצעות סוכנים וניידת שירות שעמדו לרשות הלקוחות.

בהדרגה החל הסיפולוקס להיעלם מהמדפים עקב ירידה בביקוש, ובמקביל הופצו בשוק מגוון רחב של מתקנים להכנת סודה (כמו אלה של חברת סודה קלאב). בשנות 2000 חדלו לייצר בלונים, ואת מיכלי הסיפולוקס המסורתיים של פעם מחליפים מתקנים משוכללים יותר.