|
|
תיבת כליםשפות אחרות
|
ג'יימס מונרו
ג'יימס מונרו (באנגלית: James Monroe; 28 באפריל 1758 - 4 ביולי 1831), נשיאה החמישי של ארצות הברית. [עריכה] שנותיו המוקדמותנולד בווירג'יניה לספנס מונרו ואליזבת ג'ונס. לחם בהצטיינות במלחמת העצמאות, ולמד משפטים. בשנותיו הפוליטיות הראשונות הצטרף לאנטי פדרליסטים בוועידת וירג'ינה שאישרה את החוקה. ב־1790 נבחר כתומך ג'פרסון לסנאט של ארצות הברית. ב־1794 עד 1796 כיהן כשגריר לצרפת. מאוחר יותר, תחת הנשיא תומאס ג'פרסון, סייע במו"מ לרכישת לואיזיאנה. [עריכה] הנשיאותלאחר מלחמת 1812 נבחר לנשיאות ב-1816, ושוב ב-1820, בשתי הפעמים כמעט ללא תחרות. מונרו היה האחרון מוותיקי מלחמת העצמאות שכיהן כנשיא. נשיאותו של מונרו נודעה אחר כך כ"עידן הרגשות הטובים", בין השאר בגלל שפוליטיקה מפלגתית כמעט לא הייתה קיימת באותו תקופה. המפלגה הפדרליסטית נכחדה, וההתכחשות בין המפלגה הדמוקרטית למפלגה הוויגית עדיין לא התרחשה. כמעט כל פוליטיקאי באותה תקופה השתייך למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. עם זאת, ה"רגשות הטובים" היו מלווים גם במחלוקת עזה. בקשתה של טריטוריית מיזורי להתקבל לאיחוד כמדינה שבה העבדות מותרת נדחתה ב-1819. הצעת פשרה לקבל את מיזורי, אך לבטל באופן הדרגתי את העבדות בה, הייתה המוקד לשנתיים של דיונים עזים בקונגרס. לבסוף התקבלה פשרה ולפיה התקבלה מיזורי כמדינה שבה העבדות מותרת, מיין כמדינה שבה העבדות אסורה, ובנוסף נאסרה העבדות בכל הטריטוריות שמצפון וממערב למיזורי. פעולתו המפורסמת ביותר של מונרו כנשיא היא דוקטרינת מונרו, שעליה הכריז בנאום לקונגרס ב-2 בדצמבר 1823. הדוקטרינה גורסת כי יבשת אמריקה צריכה להיות חופשית מקולוניאליזם אירופאי, וממעורבות אירופאית בעניינם של המדינות בה. בנוסף, ארצות הברית צריכה לשאוף לנייטרליות בסכסוכים בין המעצמות האירופאיות, או בינן לבין הקולוניות שלהן, אבל להחשיב כל קולוניה חדשה באמריקה, או התערבות בענייניה של מדינה באמריקה, כאקט של עוינות כלפי ארצות הברית. למרות זאת, מונרו לא הכיר באופן רשמי ברפובליקות האחיות החדשות באמריקה עד 1822, אחרי שווידא שהקונגרס יקצה את ההקצבה הדרושה למשימות דיפלומטיות. הוא ומזכיר המדינה ג'ון קווינסי אדמס ביקשו להימנע מסכסוך עם ספרד עד שתוותר על פלורידה, כפי שאכן עשתה ב-1821. בנוסף, בריטניה, על הצי החזק שלה, לא הייתה מעוניינת גם היא בכיבוש מחדש של אמריקה הלטינית, והציעה להכריז במשותף עם ארצות הברית על רצונן לשמור עליה חופשית מכיבוש אירופאי. הנשיאים לשעבר תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון יעצו למונרו לקבל את ההצעה, אבל מזכיר המדינה אדמס סבר שיהיה זה כנה יותר להצהיר במפורש על ההחלטה בפני רוסיה וצרפת, מאשר להיאחז בכוחה הצבאי של בריטניה לביסוס עיקרון זה. מונרו קיבל את העצה והכריז שלא רק שאמריקה הלטינית צריכה להישאר חופשייה מכיבוש אירופאי, אלא בנוסף, אל לרוסיה להמשיך להתקדם דרומה לאורך חוף האוקיינוס השקט. מעמדתם החופשי והעצמאי של האמריקות, הוא הכריז, חייב להישמר, והן לא יהיו מושא לכיבוש מצד מעצמה אירופאית כלשהיא. כ־20 שנה לאחר מותו ב-1831 נודעה הצהרה זו כאמור כדוקטרינת מונרו.
|
|||||||||||||||||||||||||||||
