אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין Albert Einstein 1879 – 1955
תרומות עיקריות
תורת היחסות הפרטית תורת היחסות הכללית האפקט הפוטואלקטרי תנועה בראונית בסיס למכניקת הקוונטים בסיס למכניקה הסטטיסטית שקילות מסה ואנרגיה - E=mc²
נתונים נוספים ענף מדעי פיזיקה ארצות מגורים גרמניה, שווייץ, ארצות הברית פרסים והנצחה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1921

אלברט איינשטיין (גרמנית: Albert Einstein, להאזנה (מידע · עזרה), 14 במרץ 1879 - 18 באפריל 1955), פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי הפיזיקאים בכל הזמנים.

איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית ובהסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליו קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד.

מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית, וזאת למרות היותו פציפיסט מובהק.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

איינשטיין נולד בעיר אולם שבבאדן-וירטמברג, גרמניה ב-14 במרץ 1879. אביו, הרמן, היה בעל מפעל אלקטרוכימי קטן שכשל בעסקיו. בילדותו למד לדבר בגיל מאוחר והוריו חששו כי בנם לקוי דיבור. בהשפעת אמו (פאולינה, ששם משפחתה לפני הנישואים היה קוך) החל גם ללמוד נגינה בכינור. בגיל חמש חלה וכדי לשמח את לבו, התקין עבורו אביו מצפן פשוט. כבר אז, כך סיפר כעבור שנים, החל לחקור את צפונות חוקי הטבע.

בשנת 1889 עברה משפחתו להתגורר במינכן אשר בבוואריה בשל עסקיו של האב. בגימנסיה הצטיין בלימודי המתמטיקה והפיזיקה אך לא התעלה בלימודיו האחרים משום שכפו עליו לדקדק במקצועות בשיטות שלא היו לרוחו, ובפרט בלטינית. מורהו ללטינית התנבא ש"צמח זה לעולם לא יעשה קמח". לימים יספר איינשטיין, שהיה זה נס של ממש שמשטר החינוך הקפדני לא הצליח לעקור את סקרנותו. אולם, אין נכונה המעשייה בדבר היותו תלמיד בינוני ומפר משמעת. בשנת 1895 עקרה המשפחה למילאנו. לאחר שהות קצרה באיטליה, עבר לשווייץ כדי ללמוד בבית הספר הקאנטונאלי שבאראו, וסיים את לימודיו במכון הטכנולוגי של ציריך (1896 - 1900).אחד ממרציו, הרמן מינקובסקי, אשר סלד מאדישותו המופגנת של איינשטיין, כינהו "כלב עצלן" (לימים חזר בו והיה מתומכי רעיון תורת היחסות בראשיתה). למחייתו התפרנס איינשטיין ממתן שיעורים במתמטיקה ובפיזיקה. לאחר קבלת אזרחות שווייצרית, עבד איינשטיין במשרד הפטנטים הממשלתי בברן משנת 1902 ועד 1908.

בהיותו סטודנט בשנתו השנייה בלימודי המתמטיקה והפיזיקה, קרוב לוודאי ששמע על תוצאות ניסוי מייקלסון-מורלי (שבוצע על ידי צמד מדענים, ביניהם הפיזיקאי היהודי אלברט אברהם מייקלסון) שבו התגלה שמהירות האור לא משתנה למרות השינוי בתנועה היחסית של כדור הארץ לעומת ה"אתר" - התווך המשוער שבו רוטטים ומתקדמים הגלים האלקטרומגנטיים. נראטיב היסטורי נפוץ מתייחס לכישלונם של מייקלסון ומורלי למדוד שינוי במהירות האור ביחס לתנועת כדור הארץ באתר כגורם העיקרי שהביא את איינשטיין לפיתוח תורת היחסות הפרטית. נראטיב זה מתיישב עם התפישה המקובלת שהמדע הוא פרוגרסיבי ומצטבר. אולם, איינשטיין לא הזכיר את הניסוי במאמרו משנת 1905, שם פיתח את תורת היחסות הפרטית משיקולים תאורטיים אחרים. מידת השפעתו של ניסוי מייקלסון-מורלי על אינשטיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים של המדע, אף כי בכל מקרה מקובל לחשוב שהיא פחותה ממה שהנראטיב המקובל מניח.

[עריכה] שנת הפלאות

בשנת 1905 (שנת הפלאות - Annus Mirabilis) פרסם ארבעה מאמרים בשנתון הפיזיקה (Annalen der Physik), שהיה כתב העת המדעי לפיזיקה החשוב של אותה תקופה, ואלה הסמיכוהו לתואר דוקטור מטעם הסנאט של אוניברסיטת ציריך:

• "על התנועה הנדרשת מהתורה הקינטית המולקולארית של החום ושל חלקיקים קטנים השוהים על פניו של נוזל במנוחה" (Über die von der molekularkinetischen Theorie der Wärme geforderte Bewegung von in ruhenden Flüssigkeiten suspendierten Teilchen) - מאמר זה הסביר את התנועה של גזים וחלקיקי אבק הצפים בתוך נוזל, תופעה הידועה בשם תנועה בראונית. המאמר הניח את היסודות לתחום הפיזיקלי של מכניקה סטטיסטית וחיזק מאוד את האמונה בדבר ממשות קיומם של האטומים, שבאותה תקופה רבים ראו בהם רק פיקציות תאורטיות. איינשטיין לא הכיר את התופעה הנקראת תנועה בראונית כשכתב את המאמר, אלא הציג את עבודתו כתוצאה תאורטית הנובעת מההנחה שיש סטיות מדידות משיווי המשקל התרמודינמי של לודוויג בולצמן.

• "על נקודת מבט היוריסטית בייצור והעברה של אור" (Über einen die Erzeugung und Verwandlung des Lichtes betreffenden heuristischen Gesichtspunkt) - במאמר זה הציג איינשטיין את הקוונטיזציה של האור (כלומר, קרינה אלקטרומגנטית) וחלוקתו למנות אנרגיה בדידות, המתנהגות כמו חלקיקים (בניגוד לתאוריה הגלית ששלטה באותם ימים). איינשטיין הסיק זאת על סמך שיקולים תרמודינמיים כמותיים (חישובי אנטרופיה) ומאמרו של מקס פלאנק על קרינת גוף שחור. למרות שהיה זה חלק משני במאמר, עיקר פרסומו בא לו מכך שהוא בעצם הסביר את האפקט הפוטואלקטרי שהתגלה בניסוי פרנק-הרץ, ובו מתכת פולטת אלקטרונים רק כאשר מוקרן עליה אור מעל לתדירות סף מסוימת. איינשטיין הסביר את התופעה באמצעות הטענה שהאנרגיה של האור באה במנות בדידות, "קוונטות", שנישאות על ידי פוטונים (חלקיקי אנרגיה אלקטרומגנטית חסרי מסה), ושהאנרגיה שכל פוטון נושא פרופורציונית לתדירות שלו. יחד עם המאמר של מקס פלאנק המתייחס לקרינת גוף שחור, מאמר זה היווה את היסוד למכניקת הקוונטים ולתפיסה של דואליות גל-חלקיק של האור. על מאמר זה קיבל איינשטיין פרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.

• "על האלקטרודינמיקה של גופים נעים" (Zur Elektrodynamik bewegter Körper) - במאמר זה הציג איינשטיין את תורת היחסות הפרטית. עד אז הייתה מקובלת בפיזיקה התאורטית רק תורת המכניקה של ניוטון, שעל פיה הזמן זורם באופן שווה בכל מקום ביקום. ברם, ניסויים שנערכו במאה ה-19 גילו כי התנהגות האור שונה מן התחזיות המקובלות, והתאוריה השלטת בפיזיקה החלה מתערערת. כפי ששם המאמר מרמז, מטרתה הראשונה של תורת היחסות הייתה לפתור את הסתירה שבתורה האלקטרומגנטית, בייחוד זו שנובעת מכוח לורנץ שבה יש התייחסות למהירות של החלקיק אך לא ברור בדיוק באיזו מהירות מדובר (כלומר, ביחס לאיזה מערכת היא נמדדת). יוצא שבמערכות ייחוס שונות - על החלקיק פועל כוח מגנטי שונה והוא יפתח תאוצה שונה. עוד לפני איינשטיין, פיזיקאי הולנדי בשם הנדריק לורנץ פיתח טרנספורמציות בין מערכות ייחוס שפותרות את הבעיה, אך הן "נתפרו" אמפירית במיוחד בשביל בעיה זו. הגישה של איינשטיין הייתה הרבה יותר רדיקלית. הוא הגדיר מחדש מהו הזמן ומהו המרחב, ובאמצעות שני פוסטולטים: האחד, אינווריאנטיות מהירות האור (כלומר: כל צופה, בכל מערכת ייחוס, ימדוד מהירות אור קבועה c), והשני, שמירת כל חוקי הפיזיקה תחת כל מערכות הייחוס האינרציאליות, הראה איינשטיין כיצד אפשר לגזור את טרנספורמציית לורנץ שקושרת ביחד את המרחב והזמן (את הצגתו של מרחב-הזמן כמרחב וקטורי בעל 4-ממדים ביצע חברו של איינשטיין, המתמטיקאי היהודי הרמן מינקובסקי). תורת היחסות הפרטית הייתה מהפכנית מאחר והיא שינתה את כל התפיסות הקיימות לגבי זמן ומרחב. לדוגמה, שני אירועים שקורים בו-זמנית (סימולטנית) במערכת אחת אינם קורים בו-זמנית במערכת ייחוס אחרת, התארכות הזמן והתקצרות האורך של גוף נע, ועוד. הניגוד שבין תורת היחסות לבין האינטואיציה הביאה להצגה של מספר פרדוקסים, כגון פרדוקס התאומים, שרובם נפתרים כאשר מביאים בחשבון את אובדן הסימולטניות.

• "האם האינרציה של גוף תלויה בתכולת האנרגיה שלו?" (Ist die Trägheit eines Körpers von seinem Energiegehalt abhängig?) - במאמר זה ביסס איינשטיין את השקילות שבין מסה לאנרגיה כמסקנה של תורת היחסות הפרטית, וקבע בכך, למעשה, שחוק שימור המסה וחוק שימור האנרגיה הם שתי פנים של אותו מטבע. הסיכום הפופולרי והקצר ביותר של מאמר זה הוא המשוואה הנודעת E=mc² (אנרגיה שווה למכפלת המסה במהירות האור בריבוע). הניסוח המדויק של משוואה זו שונה, והוא: כאשר m₀ היא מסת המנוחה של החלקיק ו"גמא" הוא גורם לורנץ, התלוי במהירות החלקיק ושואף לאינסוף כאשר מהירות החלקיק שואפת למהירות האור ושווה ל-1 כאשר החלקיק במנוחה. לנוסחה זו היו יישומים רבים, המרכזי שבהם הוא כמובן פצצת האטום והפקת אנרגיה באמצעות תהליכים גרעיניים.

בשנת 1909 נתמנה לפרופסור חבר לפיזיקה עיונית באוניברסיטה של ציריך (מעמד נמוך יותר מזה של 'פרופסור מן-המניין') ולא היו לו אלא שני תלמידים קבועים. בשנת 1911 נתמנה לפרופסור גם באוניברסיטה הגרמנית של פראג. בשנת 1912 שב לבית הספר הפוליטכני הגבוה של ציריך, הפעם כפרופסור מן המניין. בשנת 1914 מונה למנהל המכון לפיזיקה על שם הקיסר וילהלם באוניברסיטת הומבולדט ברלין. אז גם נבחר לחבר באקדמיה הפרוסית הממלכתית למדעים וניתנה לו קצבה מספקת לפרנסתו, כדי שיוכל להקדיש את כל זמנו ומרצו למחקר, מבלי שתוטל עליו חובת ההוראה.

[עריכה] פיתוח תורת היחסות הכללית

ערך מורחב – תורת היחסות הכללית

איינשטיין סבר שתורת היחסות הפרטית אינה שלמה. תורת היחסות הפרטית הייתה מוגבלת רק למערכות ייחוס אינרציאליות (כלומר: נעות במהירות קבועה אחת ביחס לשנייה) ולא דיברה על מערכות מואצות.

בשנת 1915 פרסם את תורת היחסות הכללית, שמיסדה את השקילות בין תאוצה לכבידה ובין שדה כבידה לגאומטריה של המרחב (שנקבעת עפ"י העקמומיות שלו). איינשטיין גם הסיק וגזר שעקמומיות המרחב בנקודה מסוימת עומדת ביחס ישיר לצפיפות המסה והאנרגיה בנקודה זו. הניסוח המתמטי של קביעה זו הוא מסובך ביותר ומצריך שימוש באלגברה טנזורית המטפלת בגדלים שנשמרים תחת טרנספורמציות לינאריות מסוימות ונקראים טנזורים. בסיועו של חברו, הרמן מינקובסקי, ושימוש בטנזור המטרי של רימן. הוא כלל לא ניסה לאששה באמצעות ניסוי, בטענה כי "היא כה יפה עד שחייבת להיות גם נכונה".

לתורת היחסות הכללית של איינשטיין היו מספר ניבויים שונים מאלה של המכניקה הקלאסית ותורת הכבידה של ניוטון, הנה כמה מהם:

• השפעתו של שדה הכבידה איננה מיידית, אלא מוגבלת למהירות האור.
• מסה מעוותת ומעקמת את המרחב, כך שהגאודזה (המסלול הקצר ביותר בין שתי נקודות) בין כל שתי נקודת עקומה גם היא, והכבידה אינה אלא כוח מדומה הנגרם מהשאיפה של כל גוף לנוע כאילו הוא היה נע במרחב אוקלידי בעוד המרחב עצמו מעוקם. לפי תחזית זו גודל השדה הכבידתי בנקודה ניתן לחיזוי בהינתן עקמומיות המרחב - זמן בנקודה שבו.
• מסקנה מהרעיון הקודם היא שהאור מתעקם בנוכחות מסות גדולות, דבר שגורמת לתופעה הידועה בשם "עידוש כבידתי" או Gravitational Lensing באנגלית.
• תיקונים ביחס למסלולו הצפוי של כוכב חמה (מרקורי).
• אפשרות תאורטית לקיומם של חורים שחורים ונקודות סינגולריות במרחב-זמן.
• קוסמולוגיה: מודל להתפשטות היקום והוספת הקבוע הקוסמולוגי.

בשנת 1919, יצאה משלחת של החברה המלכותית של לונדון, בראשות הפיזיקאי הבריטי ארתור אדינגטון, כדי לאמת את ניבויו של איינשטיין בתורת היחסות הכללית, לפיו קרן אור החולפת ליד מאסה, תתעקם ותהא מוטה לעברה. המשלחת שהתה באי פרינסיפה שבמפרץ גינאה מול חופי אפריקה וצילמה ליקוי חמה שהתרחש ב-29 במאי 1919. המשלחת מדדה את הסטייה במיקום הנצפה של כוכבים כתוצאה מתחזיותיה של תורת היחסות הכללית ביחס לעידוש כבידתי והטיית קרני אור על ידי השמש. בניסוי זה אוששה לכאורה לראשונה תורת היחסות הכללית ואלברט איינשטיין נהפך למפורסם בעל שם עולמי בן לילה. למעשה, בגלל שגיאות המדידה הגדולות, הניסוי לא נתן גושפנקא חד-משמעית לתורת היחסות הכללית: מתוך שלוש מדידות שעשה אדינגטון רק אחת מדדה סטייה של קרני האור במידה שנחזתה על ידי תורת היחסות הכללית, מדידה שנייה הראתה סטייה קטנה יותר, והשלישית לא הראתה סטייה כלל (אדינגטון פסל את המדידה השלישית בטענה שהיא לא נעשתה כשורה). בנוסף, ציוד המדידה (טלסקופים) שבו השתמש אדינגטון היה רגיש מאוד לתנאי הסביבה ולטמפרטורה, וניתן להסביר את התוצאות שנממדו גם על ידי השפעת הטמפרטורה. אך זה לא שינה עבור ההמון, העיתונות הרחבה, והקהילה המדעית שברובה כבר קיבלה את תורת היחסות הכללית. ניסויים מאוחרים יותר הניבו תוצאות מדויקות ועקביות יותר ואיששו על ידי כך את תחזיות התורה.

תורת היחסות הכללית נחשבת לאחת מהתורות המוצלחות בתולדות הפיזיקה. מאות ניסיונות נעשו ובכולם התוצאות שהתקבלו התאימו לתחזיות התאורטיות. לתורת היחסות הכללית יש גם השלכות מעשיות. למשל, מתכנני לוויני GPS חייבים להתחשב בה בשביל שהלוויינים ומערכת הניווט יעבדו כשורה.

[עריכה] מכניקת הקוונטים

למרות שהתנגד בחריפות לתוצאות ההסתברותיות שנבעו ממכניקת הקוונטים (פרשנות קופנהגן שלה) נמנה איינשטיין עם מייסדיה ומעצביה החשובים. את היסודות הניח עוד בשנת 1905 במאמרו על האפקט הפוטואלקטרי והקוונטיזציה של האור.

איינשטיין עודד את לואי דה ברויי וארווין שרדינגר, וסייע להם לפתח את מכניקת הגלים שממנה נבעה משוואת שרדינגר המרכזית במכניקת הקוונטים. ב 1906, בעקבות ניסויים שמדדו את הספקטרום של אטום מימן ומצאו ספקטרום בדיד של קווי בליעה ופליטה, הציע איינשטיין לקוונטט את המצבים שבהם יכול אטום מימן להימצא.

איינשטיין התקשה להשלים עם רעיונותיה המהפכניים של מכניקת הקוונטים, חרף תרומתו לפיתוחה בתחילת דרכה. התקפותיו החריפות על מכניקת הקוונטים והפירוש ההסתברותי של נילס בוהר (מאבות מכניקת הקוונטים וחתן פרס נובל גם הוא) ואינספור ניסויי המחשבה שהציע תרמו רבות לעיצובה וניסוחה של מכניקת הקוונטים ולהבהרת הנקודות הבעייתיות בה.

איינשטיין לא אהב את הניסוח ההסתברותי של מכניקת הקוונטים וטען שזה מעיד על חוסר שלמות של התאוריה ולא על תכונה מהותית של הטבע (בניגוד לגישה של בוהר). על האקראיות, שבבסיסה של תורה זו, אמר כי "אלוהים אינו משחק בקוביה" ודחה בהתנגדות עזה כל מחשבה בדבר כך.

בניסיון החריף ביותר להתקיף את מכניקת הקוונטים, פיתח איינשטיין ביחד עם עוד שני פיזיקאים את הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן (EPR) ובו הראה שמכניקת הקוונטים סותרת את הלוקליות ומחייבת קיומה של השפעה כלשהי הנעה מהר יותר ממהירות האור. זאת הוא עשה באמצעות ניצול תופעת השזירה, תופעה שעד היום לא הובנה לעומקה ומתאימה לגישה הפילוסופית הנקראת אקטואליזם שטוענת ש"גודל פיזיקלי לא קיים עד אשר מודדים אותו" (איינשטיין דחה גישה זו כמגוחכת). ברם, ניסויים שבהם בוצע בפועל הניסוי המחשבתי שהציעו איינשטיין וחבריו, הראו שהטבע נוטה לצד התחזיות של מכניקת הקוונטים לפיכך למעשה מה שנקרא "הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן" אינו פרדוקס כלל.

למרות הכשלון הזה, מצב EPR , שבו השתמש איינשטיין בפרדוקס, התגלה כחיוני ליישומים מודרניים מתקדמים של מכניקת הקוונטים כגון חישוב קוונטי, הצפנה קוונטית ותורת אינפורמציה קוונטית.

להגנתו של איינשטיין יש לומר כי כל העת טען שכאשר כמה מחוקי הטבע אינם ברורים למדענים, מנסים אלה בשגגה לטעון כי גם חוקים הסתברותיים שולטים בטבע. לדעתו של איינשטיין לא כך הוא, אלא שיש צורך להמתין עד שיתבררו גילויים חדשים שאינם ידועים עדיין. לטענתו, קיים בטבע סדר פנימי שאינו נובע כלל וכלל מאקראיות (ראו גם: דטרמיניזם - כל אירוע, יהיה טיבו אשר יהיה, מבטא חוק כלשהו של הטבע). ניסוחה של תורת הקוונטים לא היה כשורה בעיניו.

[עריכה] תרומות נוספות

במאמר משנת 1924 תיאר איינשטיין את עקרונות הפעולה של הלייזר, דבר שהיווה את הבסיס לייצור קרן לייזר במעבדה. הלייזר הוא אחת הטכנולוגיות השימושיות ביותר במדע ובתעשייה כיום.

ביחד עם הפיזיקאי סאת'ינד'רה נאת' בוז פיתח איינשטיין את ההתפלגות הסטטיסטית של חלקיקים הידועים כבוזונים. ההתפלגות, הידועה כסטטיסטיקת בוז-איינשטיין מאפשר הצטברות בלתי מוגבלת של בוזונים ברמת היסוד וידועה כעיבוי בוז איינשטיין. תופעה זו נצפתה בניסויים רק בעשור האחרון.

[עריכה] פעילותו הפוליטית

	היהדות הוכיחה שהאינטלקט הוא הנשק הטוב ביותר הקיים בהיסטוריה... מחובתנו, אנו היהודים להציע לעולם את ניסיוננו העצוב בן אלפי השנים, ותוך נאמנות למסורת המוסרית של אבותינו - להיות חיילים במאבק על השלום, שכם אחד עם הכוחות הנעלים ביותר בכל החוגים התרבותיים והדתיים
-- נאום בכינוס יהודי בברלין, 1929

בשנת 1932 יצא לארצות הברית ובעת עלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933, היה איינשטיין במסע הרצאות בממלכה המאוחדת. שנה אחרי כן שדדו הנאצים את רכושו, נטלו ממנו את משרתו ושללו גם את נתינותו. מדינות רבות הציעו לו מקלט, ואליהן הצטרף גם היישוב היהודי בארץ ישראל. איינשטיין החליט להגר לארצות הברית והצטרף לסגל המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ניו ג'רזי, שם עסק במחקריו עד ימיו האחרונים. הוא לעולם לא שב עוד לגרמניה. בשנת 1940 אף זכה לקבל אזרחות אמריקנית.

בשנת 1939 שוכנע על ידי עמיתו, לאו סילארד, לכתוב איגרת לנשיא רוזוולט בדבר אפשרויות המחקר האטומי ופיתוח הנשק הגרעיני, וזאת למרות היותו פציפיסט מובהק ומתנגד לשימוש בפצצה אטומית [1]. איינשטיין חשש כי חוקרים אחרים שהיו איתו בברלין ונהפכו לנאצים, יתקדמו בחקר האנרגיה האטומית ובניסיון לבקע את האטום ולכן הזהיר את הנשיא על כך. הנשיא רוזוולט השתכנע ממכתב זה והחליט להחיש את ייצורה של פצצת האטום, ופרויקט מנהטן קודם ותפס תאוצה עד אשר נסתיימה המלאכה בהפצצת הירושימה ונגאסקי. לאחר החרבת הערים היה איינשטיין מן הדוברים הראשיים שקראו להחרמת הנשק הגרעיני ואף הקים את "ועדת החירום של מדעני האטום" למטרה זו. בעת שנשאל באיזה כלי נשק ישתמשו לדעתו במלחמת העולם השלישית, השיב: "זאת אינני יודע, אולם ברור לי כי במלחמת העולם הרביעית ישוב האדם להילחם בכלי נשק העשויים מאבנים ועצמות".

אלברט איינשטיין ואשתו, אלזה, כחלק ממשלחת ציונית לארצות הברית באפריל 1921. משמאל, מנחם אוסישקין וחיים ויצמן.

איינשטיין היה ציוני נלהב, אם כי בתחילת שנות השלושים תמך בקידומה של תוכנית קימברלי, עד שזו ירדה מהפרק. כל ימיו היה ער לבעיות העם היהודי ותמך בשאיפתו לחדש את חייו הלאומיים. הוא גם שימש יושב ראש כבוד של חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית. בשנת 1923 ביקר בארץ ישראל והרצה על תורתו. כדמות בולטת בעם היהודי זכה איינשטיין בשנת 1952 להצעה מדוד בן-גוריון לכהן כנשיאה השני של מדינת ישראל, אך הוא ביקש לדחותה משום רצונו להקדיש את כל כוחותיו למדע. איינשטיין הוקיר את מורשת אבותיו והסתייג לחלוטין ממולדתו שדחתה אותו. לקראת יום העצמאות השביעי של מדינת ישראל, התכונן איינשטיין לשאת נאום בזכות הצורך שיש לעולם כולו בקיומה של ישראל, אך הוא חלה ומת ימים אחדים טרם החג.

[עריכה] אחרית דבר

אלברט איינשטיין נפטר בפרינסטון ב-18 באפריל 1955, כתוצאה מדימום פנימי. האדם היחיד שהיה נוכח לצידו הייתה האחות הרחמניה אשר טיפלה בו באחרית ימיו, היא העידה כי הוא מלמל מספר מילים בגרמנית, אותן לא יכלה להבין, ואז נפטר. מאחר שלא רצה שאנשים יסגדו לעצמותיו, ביקש מפורשות בצוואתו שגופו ישרף ואפרו יפוזר. בניגוד לצוואתו, שימרו ד"ר הארווי וד"ר אברהמס את מוחו ועיניו של איינשטיין. כתביו המקוריים, כולל זה של תורת היחסות, הועברו לרשותה של האוניברסיטה העברית בירושלים. מאז משמש המוסד כבעל זכויות היוצרים על עבודת המדען.

איינשטיין היה אדם צנוע בהליכותיו והסתפק במועט. את פרסומו הרב ניצל רק כדי לקדם מטרות ציבוריות כמו שלום בין עמים ואחווה בין הבריות. הוא ניחן בחוש הומור דק והיה חביב על שומעיו. למרות מורכבותה של תורתו, ידע להבהירה בדוגמאות שוות נפש לכל אחד. התאוריות שהעלה ערערו לחלוטין את הפיזיקה המסורתית בכל הקשור למסות זעירות מאוד או לתנועה במהירות גבוהה מאד. הוא הביא למהפכה של ממש במחקר המדעי, ושינה מן היסוד את תפיסת העולם של האנושות כולה. עד יומו האחרון האמין בקיומה של תורה מקיפה אחת שתכיל בתוכה את כל חוקי היסוד השולטים בטבע, מן האלקטרון ועד כוכב הלכת - תיאורית הכל, אולם בסופו של דבר לא הצליח לגבש תאוריה זו.

איינשטיין היה צמחוני מסיבות אידאולוגיות, וצוטט כמי שאמר שבני האדם לא נולדו להיות אוכלי בשר (במכתבו להאנס מוהשם ממרץ 1954), שכשאכל בעברו בשר זה תמיד היה עם רגשות אשם (ארכיון איינשטיין, 60-058) ושמעבר לתזונה צמחונית הוא הדבר הטוב ביותר שבני האדם יכולים לעשות על מנת לשרוד על כדור הארץ.

[עריכה] משפחתו

איינשטיין היה נשוי פעמיים ונולדו לו שלושה ילדים.

את אשתו הראשונה מילבה מאריץ' שהייתה ממוצא סרבי פגש בעת שלמדו יחד במכון הפוליטכני של שווייץ. בני הזוג שמרו על יחסיהם בחשאי היות שמשפחתו של איינשטיין התנגדה להם. לאחר סיום לימודיהם ב-1901 חזרה מילבה לסרביה ושם נודע לה כי היא בהריון. ב-4 בפברואר 1902 נולדה בסרביה ביתם הבכורה ליזרל, אותה לא פגש איינשטיין מעולם. שמה נזכר בפעם האחרונה במכתב מספטמבר 1903 שם נאמר כי היא סובלת ממחלת השנית. לא ברור מה עלה בגורלה, ההשערות הן כי נפטרה מהמחלה או נמסרה לאימוץ. קיומה של ליזרל לא היה ידוע לביוגרפים עד 1986 עת התגלתה חליפת המכתבים בין איינשטיין למשפחתה של מילבה בסרביה.

ב-6 בינואר 1903 התחתנו איינשטיין ומילבה. ב-14 במאי 1904 נולד בנם האנס אלברט, לימים פרופסור ב-UCLA. ב-28 ביולי 1910 נולד בנם השני אדוארד (בפיהם כונה "טדל") שסבל מסכיזופרניה. מילבה והילדים נשארו בציריך בזמן שאיינשטיין שהה בברלין לצורך עבודתו. לאחר חמש שנות מגורים בנפרד התגרשו בני הזוג ב-14 בפברואר 1919.

ב-2 ביוני 1919 התחתן איינשטיין בשנית עם בת דודתו (משני הצדדים) אלזה לוונטל שסעדה אותו בתקופת מחלתו. שני ילדיו נותרו בחזקתה של מילבה אך הוא אימץ את שתי בנותיה של אלזה מנישואין קודמים, מרגוט ואילזה. הם היו נשואים עד שנפטרה ממחלה קשה ב-1936.

צאצאים: לאיינשטיין שלושה נכדים מבנו הנס (נפטר ב-1973): ברנרד קייזר איינשטיין (נולד ב-1930) - הענף היחיד של המשפחה אשר תרם להמשכיות ולו 5 ילדים, קלאוס איינשטיין (נולד ב-1932 ונפטר בגיל 6 ממחלה) ואוולין (נולדה ב-1941, מאומצת).

[עריכה] מחוות והוקרות

שטר של חמש לירות ישראליות משנות ה-70 עם דמותו של איינשטיין

• זמן קצר לאחר מותו נקרא יסוד חדש שיוצר על שמו, האיינשטייניום.
• בנק ישראל הנפיק בשנת 1972 שטרות בערך חמש לירות ישראליות, המעוטרות בדיוקנו של איינשטיין. [2]
• בשנת 1999, הכריז השבועון TIME כי איינשטיין נבחר כאיש המאה ה-20 על ידי קוראיו ועורכיו. בהחלטתם ציינו את מקוריותו וחדשנותו המדעית לצד אישיותו והיותו בן לעם היהודי, שסבל יותר מכל אומה אחרת במהלך המאה, ובכל זאת הצמיח ענקי מדע בדמותו של איינשטיין ואחרים.
• האומן הגרפי של גוגל, דניס הוואנג, הקדיש "שרבוט גוגל" לכבוד יום הולדתו של איינשטיין ה-124 בשנת 2003. השרבוט הוצב כתחליף ללוגו "גוגל" באתר החיפוש למשך 24 שעות ובכך נצפה על ידי רבע מיליארד גולשים לערך. [3]
• שנת 2005 הוגדרה על ידי האיחוד הבינלאומי לפיזיקה תאורטית ויישומית (IUPAP) כ"שנת הפיזיקה העולמית", לציון 100 שנים מאז פרסום מאמריו פורצי-הדרך של איינשטיין, ששינו את האנושות כולה ("שנת הפלאות").
• ה-14 במרץ (שמוכר גם כיום פאי), תאריך הולדתו של איינשטיין, מצוין בישראל כיום המדע.

[עריכה] מבנים אקדמיים בישראל הקרויים על שמו

• המכון למתמטיקה בגבעת-רם, באוניברסיטה העברית.
• הפקולטה לפיזיקה בטכניון בחיפה.
• כיכר מרכזית באוניברסיטת תל אביב, הממוקמת מול בית התפוצות.
• הכיכר המרכזית באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

[עריכה] מבני הנצחה נוספים

• אנדרטת איינשטיין

[עריכה] ספריו שתורגמו לעברית

• דמות עולמי - העולם כפי שהוא מצטייר לי, תרגם מגרמנית ד"ר ש. אטינגר, הוצאת א. י. שטיבל, תרצ"ה (1934 או 1935)
• התפתחות הפיזיקה החדשה - ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקואנטים, (כתיבה משותפת עם לאופולד אינפלד), תרגם מאנגלית ש. פ. קלעי וערך ד"ר ברוך לשם, הוצאת ספרית פועלים, 1947.
• רעיונות ודעות , תרגם מגרמנית דוד זינגר וערך מדעית יכין אונא, הוצאת מאגנס, 2005.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אליעזר שישא, אלברט אינשטין, הוצאת עם עובד ספריית "שחרות", 1947.
• לואיס ס. פויר, איינשטיין ובני דורו, עורך אהוביה מלכין, תרגם גד לוי, הוצאת עם עובד - ספריית אופקים, 1979 (מקור 1974).
• נייג'ל קולדר, היקום על פי איינשטיין, תרגם ד"ר אדם דביר, הוצאת מסדה, 1990.
• משה יהלום, אלוהים, איינשטיין (וכל השאר), הוצאת "דור", הפצה - מודן, 2001.
• פיטר קולס, מפגשים פוסטמודרניים - איינשטיין וליקוי החמה המלא, הוצאת ספרית פועלים, 2002.
• וולטר ס. מי, אלברט איינשטיין - חייו ותורתו, הוצאת יבנה, 2002.
• דניס אוברביי, איינשטיין מאוהב, הוצאת זמורה-ביתן, 2004.
• עמוס אילון - רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר, 1743-1933, תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004.
• רות ירדני-כץ, אלברט איינשטיין - סיפורו של גאון, הוצאת בית עלים, 2005.
• מיצ'יו קאקו, היקום של איינשטיין: פריצת דרך בתפיסת הזמן והמרחב, הוצאת אריה ניר, 2005.
• משה (מקס) ימר, איינשטין והדת: פיזיקה ותאולוגיה. אוניברסיטת בר-אילן וידיעות ספרים, 2008.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלברט איינשטיין
טקסט בוויקיטקסט: אלברט איינשטיין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלברט איינשטיין

מאמרים כלליים וביוגרפיות:

• ביוגרפיה של איינשטיין באתר אוניברסיטת פרינסטון (באנגלית)
• עמית הגר, היחסות הפרטית, ועוד כמה מהפכות, הקפיצה הקוונטית הגדולה, בסוף אישרו לו את הדוקטורט, "לראות" אטומים (עם סרגל ושעון), מכאן נובע שמבנה העולם הוא לא זה שבו הורגלנו, באתר "הארץ".
• אבשלום אליצור, הדיאלוג הפילוסופי בין איינשטיין להרברט סמואל - באתר e-mago
• איינשטיין והפצצה הגרעינית, אורי פז, באתר אומדיה.
• אבני דרך, עשר התגליות הגדולות בפיזיקה ובאסטרונומיה, באתר ifeel
• אשכול מאמרים על אלברט איינשטיין, באתר "הידען" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
• היסטוריון המדע אלן אטרסון דוחה את טענותיו של וולקר המייחס את תורת היחסות לאשתו הראשונה של איינשטיין (באנגלית).
• היסטוריון המדע אלן אטרסון דוחה את טענותיו של טרומל-פלוץ הטוען כי אשתו הראשונה של איינשטיין אחראית לחישובים המתמטיים בתורת היחסות (באנגלית).
• אלברטו מרטינז מפריך את הטענות כנגד איינשטיין(באנגלית).
• גו'ן סטשל (John Stachel) על שיתוף הפעולה המדעי,שלא היה,בין איינשטיין ואשתו (באנגלית).
• אתר הבית של סדרת הטלוויזיה "Einstein's Wife:The Life of Mileva Maric Einstein" באתר רשת PBS האוסטרלית (באנגלית).
• אלברטו מרטינז תוקף את סדרת הטלוויזיה של PBS שתומכת ברעיון הלא מבוסס לפיו איינשטיין עבד על תורת היחסות יחד עם מילבה (באנגלית).
• יששכר אונא, כוח המשיכה שלי בוודאי יועיל בדולריה, בעיתון הארץ
• אלברט איינשטיין בגלוית מרב מרומניה
• אבשלום אליצור, איינשטיין גוזר והקדוש ברוך-הוא מקיים, מעריב

מאמרים על הגותו:

• למה סוציאליזם? מאת אלברט איינשטיין. מאמר בו הוא מתאר את השקפתו החברתית. מתוך אתר תנועת מאבק סוציאליסטי
• אלברט אייינשטיין - האדם, היהודי והמאמין, סדרת כתבות של אורי פז באתר "אש התורה"
• להגות ולהיות לבן חורין, באתר "הידען" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
• איש המאה של המגזין "טיים" (באנגלית)
• אליה ליבוביץ, כה אמר סגנו של אלוהים, בעיתון הארץ

מאגרי ציטטות:

• ציטוטים מפורסמים של אלברט איינשטיין, באתר "בין המרכאות"
• ציטוטים מפורסמים של אלברט איינשטיין, בוויקיציטוט האנגלי

ארכיונים ומצגות:

• ארכיון איינשטיין, ובו כתב היד של רוב כתביו של איינשטיין
• איינשטיין בארץ המראה - תערוכה וירטואלית על אודות איינשטיין באתר מוזיאון המדע ירושלים.
• אלברט איינשטיין והקשר האוטיסטי - מצגת וידאו הסוקרת את אישיותו של איינשטיין (באנגלית).
• הרצאות וידאו על איינשטיין

ערך מומלץ